אהובו השני של המלך

המלך וחברו למעשה כולם

המשוגע בסיפור הוא האדם שנכנס תחת השולחן ,אולם החכם מצליח לרפאו בכך שמתנהג כמוהו כ״ משוגע״ .ומצליח להוביל אותו לחזור ולהתלבש ולאכול על השולחן .

המשוגע בסיפור הזה הוא כל מי שלא יאכל מהתבואה, דווקא פה מי שלא יילך עם העדר ייחשב משוגע

מי ששונה מהנורמה. במקרה הזה מי שלא יאכל מהתבואה

מי שלא אוכל מהתבואה, מי ששונה מהנורמה

המשוגע הוא מי ששונה מהנורמה מי שלא אוכל מהתבואה

מי שלא יאכל מהתבואה הוא יהיה המשוגע כיון שהוא יוצא מהנורמה. הנורמה היא המיינסטרים- השונה הוא המשוגע

המשוגע הוא זה ששונה מהכלל

כולם משוגעים והמלך ואהובו ישארו לא משוגעים. אבל אם רק המלך ואהובו ישארו לא משוגעים יחשבו שהם המשוגעים כי הם לא כמו כולם ולכן הם גם יאכלו מהתבואה כמו כולם ויהיו משוגעים כדי לא להיות שונים מאחרים, אבל יסמנו לעצמם סימן על המצח כדי לזכור שהם משוגעים, להיות מודעים לכך.

המשוגעים הם בעצם כולם, כי מי שיטעם מהתבואה ישתגע, אבל גםמי שלא יטעם מן התבואה יהיה חריג ויחשב למשוגע בעיני המשוגעים.

המשוגע במשל שלפנינו הוא כל מי שלא הולך עם הזרם. כל מי שלא יאכל מהתבואה, מי שלא ילך עם העדר ייחשב משוגע.

שגעון הוא בעיני המתבונן לדעתי, כל אחד יכול לראות את מעשה השני ולחשוב שהוא משוגע.

מי שששונה מהכלל הוא המשוגע

מי ששונה מכולם הוא המשוגע. מי שלא יאכל מהתבואה.

המשוגע הוא השונה מהנורמה. אך באופן אמיתי- הוא זה האוכל מהתבואה.

מי שלא אוכל מהתבואה

כולם.. מי שיאכל -ישתגע.  מי שלא יאכל ( שני אנשים)  יהיה שונה ויחשב למשוגע.

המשוגע הוא מי שלא יקח מהתבואה…כי אם כולם יאכלו מתבואת השגעון אזי הנורמאלי זה להיות משוגע כמו כולם…ומי שלא יקח יחשב למשוגע בחברה

מי ששונה מהעדר,האהוב של המלך

מי שלא יהיה כמו כולם, הוא זה שנחשב למשוגע

המשוגע הוא זה שלא ילך עם הנורמה, כלומר מי שלא יאכל מהתבואה הוא זה שייחשב למשוגע.

המשוגע הוא השונה ,מי שינו מתנהג כמו כולם.

המשוגע הוא מי ששונה ושאינו הולך עם העדר.

מי ששונה מהנורמה הוא המשוגע….

המשוגע הוא השונה, מי שלא נוהג על פי הנורמות החברתיות . מי שהולך כנגד הזרם, כלמר, מושג השגעון והנורמליות תלויים בנורמות החברתיות של התקופה.

המשוגע הוא זה שיוצא דופן.

על פי הסיפור הגדרת המשוגע הוא כל מי שיאכל מהתפוח , היו קבוצותוכל אחד היה אמור לסמן את עצמו לי הוא שייך, מי שיאכל מהתפוח הוא שייך להגדרת המשוגעים או לקבוצה השניה. היוצא דופן מהסיפור הוא המשוגע , המושגים של המשוגע הוא הנורמל הם קשורים לחברה והשיגעון קשור לנורמות. תפקיד השייגעון לברוח מהמציאות וזה הפוך על הפוך. בהגדרת אם אני צריך להיות בעל משמעות אני צריך להיות לא נורמל

מי שלא הולך עם העדר הוא המשגוע בסיפור זה

מי שלא מתנהג כמו כולם הןא משוגע בסיפור

המשוגע הוא האחר, משוגע בעיניי המתבונן, המשוגע אינו מושג אבסולוטי אלה השוואתי לסביבה .

ברגע שהרוב ” משוגעים” הנורמלים הופכים להיות המשוגעים.

המשוגע הינו בעיניי המתבונן ,ברגע שהרוב משוגעים המיעוט הופך להיות בעיניהם משוגע

המשוגע הוא כל מי שלא הולך עם הזרם בעצם

המשוגע הוא מי שאינו תואם עם הנורמה. בדר”כ הוא בולט מאוד.

המשוגע הוא יוצא הדופן , השונה בחברה .

מי שאינו הולך עם ה”עדר” והולך נגד הזרם .

מי ששונה מהנורמה. במקרה הזה מי שלא יאכל מהתבואה

המשוגע-  המלך וחברו שאמר שמי שיואכל מהתבואה יהיה משוגע

המשוגע- חי בעולם בלתי ריאלי יש לו עולם משלו לדעתי המלך וחברו

המשוגע הוא כל מי שיוכל מן החיטה הנגועה דרך הפשט ודרך הדרש המלך הוא המשוגע כי הוא משמיע  חלום מטורף שואל לפתרונו ואף נותן דרך לשרוד את השיגעון.

כולם – מצד אחד מי שיטעם מהתבואה ישתגע, ומאידך מי שלא יטעם מן התבואה גם ייחשב למשוגע, הרי הוא חרג מהנורמה .

כל מי שלא אכל מהתבואה הוא המשוגע – המלך חברו והשאר

לדעתי מי שמשוגע פה זה המלך וכל מי שלא זורם עם הכלל, מי שלא נמצא עם המיינסטרים ולא אוכל מהתבואה.

המלך בוחר באופן מודע להיות משוגע כמו כולם כדי לא להיות שונה ומנותק מן החברה.

המשוגע במשל הוא כל מי שלא הולך עם הזרם. כל מי שלא יאכל מהתבואה, מי  שהולך נגד הזרם, עם העדר ייחשב משוגע.

מי שלא יאכל מהתבואה, בעצם מי שלא ילך עם העדר הוא המשוגע האמיתי

כל מי ששונה והולך נגד הזרם הוא המשוגע, שלא אוכל מהתבואה

המשוגע הוא כל מי שהולך נגד הזרם.

המשוגע בסיפור הזה הוא כל מי שלא יילך עם הנורמה ויוותר על אכילת התבואה.

מי ששונה מהכלל – זה שלא אוכל מהתבואה

מי שלא אכל מהתבואה הוא מי שהיה שונה מהמקובל , מהנורמה.

המשוגע זה מי שיוצא מהכלל אם אתה שונה החברה רואה אותך כמשוגע

כל מי שלא הולך עם הזרם

כל מי שלא הולך עם הזרם

המשוגע זה שנכנס מתחת לשולחן. והרופא נדמה כמשוגע כדי לרפא אותו.

מבחינת הגיבור כלו מי שהולך עם הזרם משוגע

המשוגע זה שנכנס מתחת לשולחן. אבל גם הרופא צריך להיות סוג של משוגע, כדי שיוכל לעזור לו לצאת מהשיגעון.

השונו הוא המשוגע, מי שלא אוכל כמו כולם.

כל מי שיחשוב לא לאכול מהתבואה ייחשב משוגע. גם אם הוא בעצמו לא משוגע

לכאורה, מבחינה טכנית, כל מי שיאכל מהתבואה הוא משוגע, כי התבואה תהפוך אותו למשוגע. אך מבחינה פילוסופית, אנחנו מגדירים כמשוגע את כל מי ששונה מאיתנו על אף שהוא יכול להיות גאון (הקו הדק שעובר ביניהם) אז המיעוט יהיה משוגע. אז מי משוגע? כולם

הסימן על המצח מסמל את השיגעון

הסימן על המצח מסמל את ההצטרפות “לשיגעון” ההצטרפות אל העדר

סימן על המצח עוזר להבין מי המשוגע.

להזכיר לעצמם שהם חושבים אחרת מכולם אבל בעצם הם הנורמטיבים

להזכיר לעצמם שהם חושבים אחרת מכולם, יש להם יכולת הבעה עצמית מה שמנוגד לשאר האנשים

נועד להזכיר להם שהם בשגיעון ומאותה קבוצה.

הסימן על המצח נועד להזכיר להם שהם עכשיו בשיגעון, שהם עשו בחירה

הסימן על המצח נועד להזכיר להם שהם עכשיו בשגעון ולא במצב רגיל, למרות שהם יאכלו מהתבואה ויהיו משוגעים כמו כולם, הם יהיו שונים מכולם כי יהיו מודעים לכך שהם משוגעים והאחרים לא.

אם הם משוגעים לפחות יהיו מודעים מזה והאחרים לא יהיו מודעים.

הסימן על המצח נועד להזכיר להם שהם עשו בחירה מודעת להיות כמו כולם בתוך השיגעון.

הסימן על המצח כמעין ”אות קין” שמזכירה לכולם שהם במצב שיגעון מבחירה.

מסמל את ההצטרפות לשגעון.. לעדר.

הסימן על המצח מסמן את השגעון, מה שמיוחד זה שאחרים רואים את הסימן ורואים את השיגעון שלו והוא מבחינתו חושב שהוא הנורמה והם המשוגעים

הם בוחרים להיות משוגעים כדי לא להחשב למשוגעים, אבל יחד עם זאת, הם רוצים להיות מודעים למצבם ולא לאבד את עצמם –  הם בוחרים בשיגעון במודע וכך הם מחליטים על סימן על המצח שיהיה האות למי שהם.

הסימן בא להזכיר להם שהם עשו את הבחירה להיות בשגעון

סימן על המצח הוא למעשה סימן של שייכות והשתייכות לקבוצה

הסימו על המצח בא להזכיר להם שהם חלק מקבוצה במודע .

הסימן במצח הוא עניין של שייכות

הסימן על המצח מתאר את השגעון

הסימן על המצח מסמן להם את החופש. מסמל את השגעון שהם בחרו מתוך החופש שלהם.

סימן על המצח עוזר להבין מי המשוגע.

סימן על המצח- שידעו שם משוגעים אחד יסתכל על הני וכך ידעו שהם משוגעים

סימן על המצח- מסמל סוג של שייכות קרבה לשיגעון סימל שמחבר את השיגעון אליו מחזק את תחושת השיגעון כמו חתימה

הסימן על המצח מסמל את הניצוץ הנורמלי בשיגעונו של המלך, שנותן דרך מפלט מהשיגעון, על ידי סימון אות במצח שני האהובים, כדי שיזהו אחד את השני לאחר מימוש השיגעון, מעין אות קין להגנה מפני אחרים.

זה סוג של תזכורת שדעותיהן שונות מהאחרים ויש להם דעה עצמית .

מסמל את ההצטרפות לשיגעון. דימוי לדעה עצמית

להשתייך לשיגעון

הסימן על המצח מסמל את השגעון

לסמל את השיגעון ,בקבוצה ניתן להבדיל בין מי נורמטיבי ומי משוגע.

הסימן על המצח מזכיר להם שהם בשיגעון ולא במצב נורמלי. שהם יאכלו מהתבואה הם יהיו משוגעים, והם יהיו שונים מכולם כי הם מודעים לכך שהם משוגעים.

הסימן על המצח מזכיר להם שהם משוגעים ובכך מסייע להם לא לשקוע בשיגעון באופן מלא.

הסימן על המצח הוא תזכורת לשיגעון ועוזר לא לשקוע לגמרי בשיגעון.

הם בעצם בחרו להיות משוגעים, והסימן על המצח בעצ הוא מן תזכורת לבחירה החופשית שלהם לאכול ולהפוך למשוגעים

בעזרת הסימן על המצח ניתן לזהות מי הצטרף ל”שיגעון” שעכשיו יש להם אפשרות לאכול.

הם בוחרים להיות משוגעים כדי לא “להצטייר” כמשוגעים, אבל הם מודעים למצבם ובוחרים בשיגעון במודע.

זאת הדרך שהם מחליטים לסמן את עצמם שיזכרו מי הם באמת.

הסימן יזכיר ויבדל אותם האחד מן השני ויזכיר שהם לא צריכים להיות “חלק מן העדר”

חוסר הרצון להיות חלק  מהכלל

חשבו שהוא משוגע אבל הדבר הוא ההפך

השיגעון ניתפס אצל כל אדם בצורה שונה

השיגעון הוא אינדיבידואלי, השיגעון נתפס שונה אצל כל אדם

הנסיון להיות שונה , אחר ולא בעדר כמו כולם

כל אחד יכול להרגיש שהוא בשיגעון. השיגעון בעיני במתבונן.

שיגעון בעיני המתבונן, סובייקטיבי

הוא לא רוצה להיות חלק מהכלל כמו כולם

יש לשניהם שתי תפיסות של שיגעון: ברובד הגלוי- המשוגע הוא החריג, השונה מהנורמה, מהשאר. ברובד הסמוי- משוגע אמיתי באופן פנימי.

אצל ר’ נחמן, המשוגע רוצה להיות כמו וצריך להיות כמו השאר אך רוצה לדעת שבאמת הוא משוגע ולא רוצה לאבד את המודעות לכך שבחר לקבל את השיגעון האמיתי.

אצל צ’אפלין- המשוגע זה החריג מהקבוצה, אך ברובד הסמוי, הוא דווקא בעל החשיבה העצמית, האחד שמפעיל שיקול דעת ורוצה לשנות.

בשני המקרים כל אחד חשב שהוא הנורמלי והאחרים הם המשוגעים, השגעון הוא בעיני המתבונן, וכל אחד רואה את האחרים כמשוגעים. בסרט כולם חושבים שהוא זה שמשוגע אבל הוא רוצה להראות להם שבעצם המצב שהם נמצאים בו הוא השגעון האמיתי. וכך גם המלך ואהובו, הם אומרים שיהיו משוגעים כמו כולם אבל רוצים להיות מודעי לזה שהם משהו אחר.

השיגעון הוא אינדיבידואלי ובעיני המתבונן, השיגעון נתפס שונה מאדם לאדם. מה שאצל אחד שיגעון אצל אחר הוא נורמלי וההפך.

השיגעון הוא אישי. כל אחד והשיגעון שלו.

הדומה בין השיגעון אצל צרלי צפלין, לבין סיפורו של נחמן מברסלב הוא שבשניהם המשוגעים הם אלה שלא זורמים עם הנורמה. בגלל שהם שונים מן הכלל הם נתפסים כמשוגעים.

שלכל אדם השגעון האישי שלו והוא משתנה מאדם לאדם .

תפיסת השיגעון כאקט של בידול מהכלל, שבירת המוסכמה , שבירת הנורמליזציה הקבועה בחברה כזו או אחרת, מה שאומר שהדבר משתנה מעת לעת ומתקופה לתקופה. המושג תלוי בנורמות ההתנהגות הנהוגות של החברה בה האדם חי.

השגעון משתנה מאדם לאדם  – כל אחד והשגעון שלו

התפיסה דומה בכך שהשגעון הוא אכן בעיני המתבונן למרות שהוא ניכר ובולט. בשניהם ישנה חריגה מהנורמה ולכן הם נתפסים כ”משוגעים”.

הנסיון להיות שונה , אחר ולא בעדר כמו כולם

תפיסת השיגעון- כל אחד תפס את השיגעון ובדרך אחרת אבל עצם העובדה שכאשר אדם משתגע הוא מגיב אחרת כל אחד בדרכו

תפיסת השיגעון- השיגעון הוא טירוף הדעת כל אחד מגיב אחרת  כמו השיגעון  של רבי נחמן מברסלב ושל צאפלין

השיגעון משמש בשני המקרים כמפלט מפני שיגעון המשתלט על על הכלל.

הרצון להיות אינדיבידואל , שונה , אחר .

בהתחלה חשבו שהוא המשוגע כי הוא חלק מהעדר אבל בסוף הוא הנורמלי כי אינו רוצה להיות חלק מהם

לאו דווקא מי שנחשב משוגע הוא משוגע והשאר נורמליים,יכול להיות בדיוק הפוך.

כל אחד תופס את המציאות אחרת אצל אחד משהו מסויים  זה הנורמה ואצל השני אותו משהו בדיוק זה שיגעון ולהפך

השיגעון הוא אישי לכל אחד. כל אחד תופס את המציאות אחרת.

תפיסת השגעון היא בעצם פרסונלאית, כלומר מה שאדם אחד יתפוס כשגעון השני יתפוס כשמחה.. ולהיפך

גם כאן רבי נחמן נתפס כמשוגע כאשר בפועל “המשוגעים” בסיפורים מייצגים את ההיגיון.

שיגעון לאו דווקא אכן כזה, אלא נתפס כפשוט דרך בלא להיות חלק מן העדר

הדמיון הוא בכך שצר’לי היה שונה ולכן החברה ראתה בו כמשוגע האם זה נכון אולי כולם משוגעים והוא הנורמלי מי קבע שמה ששונה זה לא נכון.

השיגעון בשני המקרים היא הייחודיות הוא בעיניי המתבונן ,רבי נחמן כל מי שלא יאכל מהתבואה הוא המשוגע כי הוא השונה בסרט אלה מתנהגים כמשוגעים הם בעצם בסדר הם מתנהגים כמו העדר.