ישראלה ענתה, יחד בקבוצה

בית הקולנוע והכנסייה נמצאים במרכז העיר, האזור.

ישנו קונפליקט בין הכנסייה לקולנוע, סוג של איום על חיי הכנסייה, איום מוסרי, איום על חיי הדת וגם תשומת הלב שמופנית לקולנוע יותר מאשר לכנסייה. הדבר רוצה להסביר לנו את משמעות ותפקיד בית הקולנוע על חיי הקהילה. קונפליקט של מוסר ואחראיות (כנסייה) מול הנאה ובילוי (בית קולנוע).

הכיכר הנמצאת במרכז,"מרכזת" לתוכה שני מקומות/מבנים חשובים ומשמעותיים אך מנוגדים זה מזה.

מיקום שני המבנים באותה כיכר אולי בא לרמוז חשיבותו של כ"א מהם, מבלי להמעיט בערכו של האחר.

הכנסייה והקולנוע ממוקמים כל אחד מצידה האחר של הכיכר ,] כשהיא במרכז של שניהם.

הרעיון להדגיש שהקולנוע חשוב לא פחות מהכנסייה ואף זהה.

ישנה כיכר והכנסייה והקולנוע נמצאים בשני צדדיה

בא להגיד לנו שחשיבותם זהה למרות זאת שכל אחד בה להדגיש משהו אחר

הקולנוע המייצג חופש , הנאה בעצם מנוגד או פוגע בכנסיה

הכיכר היא מרכז החיים בכפר. מצד אחד שלה יש את הכנסייה המסמלת את היעדר חופש המחשבה, ומצידה השני יש את הקולנוע המסמל את חופש המחשבה. עצם זה שהם נמצאים ב2 צידי הכיכר מסמל שיש להם חשיבות זהה.

בעבר היה נהוג שכיכר העיר/הכפר היא המרכז בו הכל נמצא. הכנסיה ובית הקולנוע היו ממוקמים כל אחד בצד אחר של הכיכר. כמובן שזה לא במקרה ראשית להראות את החשיבות של שני המקומות ואולי אף ניתן להגיד חשיבות זהה כל אחד בתחומו.

הקולנוע והכנסייה נמצאים המרכז העיר, כל אחד בצד אחר של הכיכר.

ישנו קונפליקט ביניהם- שניהם שייכים ל"חיי הקהילה". הבית קולנוע ל"בילוי" והכנסייה לחיי ה"דת" של הקהילה

הכיכר במרכז ויש בה את הכנסיה ואת בית הקולנוע. שניהם בעלי חשיבות

שניהם ממוקמים באזור הכיכר, הוא בא להראות את המשמעות/הערך של בית הקולנוע ביחס לכנסיה.

הכנסיה והקולנוע ממוקמים כל אחד בצד אחר של הכיכר,הכיכר נמצאת במרכז .לשניהם חשיבות עליונה אבל כל אחד מספק ונותן כלים אחרים.

שניהם ממוקמים בצידי הכיכר, הדבר בא להראות כי לשניהם משמעות/ערך כאשר שניהם משויכים לחיי הקהילה

מיקום הכנסיה והקולנוע מוצגים למעשה באותו המקום,באותו רדיוס של הכיכר המרכזית בעיר.

בתקופה ההיא הכיכר נחבשבת למקום המרכזי ביותר בעיר לשם מתנקזים התושבים בימי הפנאי והחג

מוצג דיסונס בין הקולנוע לכנסיה יוצר אצל הצופה קונפליט פנימי לחשיבות אחד המקומות

בית הקולנוע והכנסייה במרכז העיר. משמעות לחשיבות המקום

הקולנוע והכנסיה נמצאים בשני צידה והאישו בנהם שווה והם נמצאים במרכז

הכיכר ממרכזת את חיי הקהילה בכפר ובסרט מוצבים משני עברי הכיכר זה מול זה הכנסייה ובית הקולנוע ולדעתי כמו שני כוחות מנוגדים, הנלחמים על אהדת הקהל, מעין חיובי מול שלילי, בסרט אהדת הקהל נוטה לכיוון בית הקולנוע מאחר והוא פותח להם חלון לאירועי העולם הגדול, ומפלט לפנטזיה מקשיי חייהם

הכנסייה ממוקמת מצידו האחד של הכיכר ומצידו השני הקולנוע, שניהם ממוקמים סביב מרכז העיר כלומר לשניהם יש חשיבות גבוהה אך שניהם בצד שונה זה מזה וכאילו נלחמים זה בזה על רצון האנשים ואהדת הקהל.

הקונפליקט בין הכנסייה לקולנוע,הקולנוע מהווה איום על חיי הכנסייה, הדת המנהגים הנורמטיביות משתנה שומת הלב מופנת לקולנוע. בעצם מציב את האדם מול קונפליקט מוסר או הנאה ?

עיצוב המרחב- בית הקולנוע והכנסייה נמצאים במרכז העיר בשני ציידי הכיכר לשניהם יש משמעות עיקרית וחשובה בגלל זה ממוקמים במרכז העיר

הכיכר הנמצאת במרכז,"מרכזת" לתוכה שני מקומות/מבנים חשובים ומשמעותיים אך מנוגדים זה מזה.

מיקום שני המבנים באותה כיכר אולי בא לרמוז חשיבותו של כ"א מהם, מבלי להמעיט בערכו של האחר.

גם הקולנוע וגם הכנסייה נמצאים במרכז העיר משני צידי הכיכר אולי כדי להודות בחשיבות של שניהם בעיני הקהילה וגם בניגוד שמייצגים שניהם.

חשיבות למיקום ולמרכזיות הכנסיה והקולנוע כמרכז חיים תרבותיים

חשיבות למיקום ולמרכזיות הכנסיה והקולנוע כמרכז חיים תרבותיים

הקולנוע והכנסייה נמצאים במרכז העיר מצדדיו השונים

הקונפליקט ביניהם- שניהם שייכים ל"חיי הקהילה". הבילוי מול הדת והכנסייה מאוימת ע"י הקולנוע שכובש לרוב את דעת הקהל.

הכנסיה ממוקמת במרכז העיר וגם קולנוע כל אחד מצד אחר של הכיכר היחס ביניהם הוא יחס של ניגוד הם נמצאים במרכז העיר אבל כל אחד מסמל משהו אחר הקלנוע זהו מקום פחות שמרני יותר פתוח פחות דתי גורם לאנשים לדמיין לראות דברים שהם גם לא כאלה מוסריים ונוגד את הכללים של הכנסייה שהם שמרניים יותר . בדיוק כמו שירושלים היא המרכז בארץ ישראל היא הלב ככה הכנסייה והקולנוע.

הקולנוע והכניסה נמצאים  במרכז מקומות התרבויות השונות

הקולנוע והכנסיה ממקומים משני צידי כיכר העיר ובאים להראות עולמות מנוגדים זה לזה אך באותו הזמן משלימים זה את זה (חולין מול קודש)

שניהם נמצאים במרכז העיר, זה מראה על החשיבות של שניהם בקהילה.
בנוסף ישנו קונפילקט\ ניגוד  בין מה שהכנסייה מייצגת לבין מה שהקולנוע מייצג
זה מראה על הניגודיות שישנה בעולם שלנו

הכנסייה והקולנוע ממוקמים כל אחד מצידה האחר של הכיכר. הכיכר נמצאת במרכז של שניהם.

הרעיון להדגיש שהתרבות חשובה לא פחות מהדת.

גם הכנסייה וגם הקולנוע ממוקמים בכיכר העיר שהוא מרכז העיר , המקום שלהם וחשיבותו הוא להראות כפי שהכנסייה חשובה כך גם הקולנוע .

כיכר העיר

בית הקולנוע והכנסייה נמצאים במרכז העיר.

ישנו קונפליקט בין הכנסייה לקולנוע, סוג של איום על חיי הכנסייה, איום מוסרי, איום על חיי הדת וגם תשומת הלב שמופנית לקולנוע יותר מאשר לכנסייה.

גם בית הקולונוע וגם הכניסה ממוקמים במרכז העיר .

היחס בינהים משקף בעצם את מה שהם מייצגים את הקונפליקט והשוני בין שני הדברים.

שניהם ממוקמים בכיכר העיר, מרכז העיר. מעין סמל לקוטביות המוסר בין שניהם

ממוקמים זה בצד אחד והשני בצד האחר. לסמל קונפליקט ושוני.

הקולנוע והכנסייה ממוקמים משני צדיה השונים של הכיכר המרכזית, דבר המראה על המאבק בניהם. גם המאבק בסרט עצמו וגם המאבק הרעיוני של מה שהם מייצגים.

הכיכר מסמלת את מרכז הכפר. מקום החיות של הכפר ובו ישנה חלוקה מאד ברורה שמאפיינת את המאבק בין ההשכלה לכנסייה. הנאורות אל מול הכנסייה הפרימיטיבית. נראה שעל פניו הם שווים כי נותנים מקום לשניהם, אך קיימת הניגודיות ונראה כי זה שני עולמות בחירה מטבאת.

הגיבור בסרט הוא הילד. הקונפליקט שלו אם ללכת לסרט או להמשיך בחייו הרגילים.

יחסו לגיבורי המשנה – זה אלפרדו שהציל אותו והוא מבקש ממנו חברות.

מבטא הקונפליקט- שהילד רוצה ללכת עם אלפרדו. הילד מנצח בינתיים.

משתתפי הקבוצה: יפעת מרום, אשר דיין, רותם אנגלברג, חירות באביוב.

הגיבור הוא הילד והקונפליקט שלו הוא התמודדות עם המציאות בה הוא חי ובין הבריחה לאולם הקולנוע, כאשר הסרט מהווה בשבילו בריחה מהמציאות.

דמויות המשנה: אלפרדו משמש לו כדמות אב, הוא נשען עליו, העוגן שלו. אמו היא הדמות מציבת הגבולות וקצת אכזרית כלפיו, נמצאת במצוקה. הילד מפחד מהסמכות של אמו .

הילד הוא הגיבור, הקונפליקט הוא אם ללכת לעבוד כדי לעזור (לקחת אחריות) או להתנהל כילד ולעשות את מה שהוא רוצה- ללכת לקולנוע. מצבו הקיומי הוא עוני, חוסר באבא, דלות.

היחס שלו לגיבורי משנה- עם אלפרדו הפך לחבר, יחסים טובים, שיתוף פעולה, שיחות עומק, אמון.

הקונפליקט בין שני הגברים המבוגרים הוא קונפליקט בין עולם הדת, האחריות, לעולם החופש והקולנוע. אם הוא עובד עם הכומר אז הוא עוזר בבית, ואם לא ילך עם הכומר יכול להיות שבכלל לא יהיה אוכל…

הגיבור הוא הילד והקונפליקט שלו היא ההתמודדות עם המציאות הקשה בה הוא חי ומצד שני הבריחה לסרטי הקולנוע שמהווים בשבילו מקום מפלט למרות האיסור של אימו.

שני הגברים מייצגים את שני העולמות בהם נמצא הילד. המנצח הוא הקולנוע.

הילד הוא הגיבור שנמצא בקונפילקט , בדיסוננס בין העולם המציאותי שבו הוא גדל עם אמא שלו, ללא אביו שמת במלחמה למרות שהוא כביכול אינו יודע זאת לבין עולם הסרטים הלא מציאותיים, הבריחה מהעולם האמיתי, להשתחרר. יש קוניפלקט בין הקולנוע לבין הדת כנסייה.

הגיבור הוא ילד בוגר, הוא מתערבב בעולם המבוגרים. הדמות של אלפרדו מתפקדת כאב וכחבר, מציל אותו מסיטואציות שונות אך גם מחנך אותו, האמא כל הזמן מנסה להחזיר אותו למציאות.מי שמנצח בקונפיליקט זה בעצם הקולנוע, החיות.הוא עובר לצד של אלפרדו. יש קשר אישי בניהם אלפרדו רואה בו כילד.

הגיבור הוא הילד הקטן, והקונפליקט שלו הוא המאבק בין הרצון שלו לראות את הסרט לבין מה שמצפים ממנו .

גיבור העלילה הוא הילד,  העלילה מתמקדת בו סביב מס קונפליקטים כאשר הקונפליקט העיקרי הוא: בין הקולנוע לכנסיה, בין המשפחה לקולנוע  בין הרצונות שלו ל עולם התרבותי השמרני שקיים סביבו .

הגיבור בסרט הוא הילד,המתמודד עם הקונפליקט שבין עולמו המציאותי ,משפחה ,אלפרדו הכומר .אמו ,ללא אבא .לבין עולם הדמיון ,עולם הקולנוע .בתחילה הוא נמצא בקונפליקט בין אלפרדו לכומר , אולם הוא בוחר באלפרדו בעולם הקולנוע ,שם הןא תוסס ואנרגטי ,בעל חושים חדים ,על פני הכומר המייצג את עולם הדת ,שם הוא נרדם וחסר עניין  .

גיבור העלילה הא הילד המתמודד עם הקונפליקט שבין עולמו המציאתי המורכב לבין עולם הדמיון שבו הכל פשוט ואפשרי.

גיבור העלילה הוא הילד המתמודד עם הקונפליקט שבין עולמו המציאותי המורכב לבין עולם הדמיון. הילד  בוחר באלפרדו מעולם הקולנוע המייצג חיים תוססים ואנרגטיים ,על פני הכומר המייצג את עולם הדת חסר העניין

הגיבור הוא הילד שתלוי בין שני עולמות. בין עולם המציאות לדמיון.

הגיבור בסרט הוא הילד ושני המבוגרים  , כשאר קונפליקט הילד הוא הבחירה בין הקולנוע לבין השגרה וחייו הרגילים

גיבור הראשי בסרט הוא הילד ודרך עיניו אנו קולטים את המאורעות ואת נקודת המבט הנוסטלגית שלו לחיים בעיירת הולדתו סביב בית הקולנוע. סיפור הקירבה בין הילד לבין  אלפרדו  "המורה הרוחני" שלו מעצים את תחושת הנוסטלגיה יחד עם הלחן המרגש המלווה את הסצנות. טוטו למעשה מעריץ את אלפרדו והכול יחד מתאר גם את האסקפיזם של כל הקהילה כולה לבית הקולנוע המהווה עבורם גם סוג של גן עדן

גיבור הסרט הוא הילד והקופליקט הוא לבחור בחייו הרגילים עם הכומר ואימו (השגרה) או ללכת לקולנוע

הגיבור הוא היליד גם בחיו הבוגרים וגם בחיו כילד , הבחירה אם לחזור לחיו הקודמים או לא

הגיבור בסרט זה הילד טוטו. בעקבות ילדותו הלא פשוטה והיחסים המורכבים עם אמו הדילמה היא היא האם ללכת עם אלפרדו (שמתפקד בחייו כמו האב שחסר לו) או להישאר בחייו הקשים הקודמים.

הילד הוא הגיבור .הקונפליקט שהילד רוצה ללכת עם אלפרדו.

הגיבור הוא טוטו והקונפליקט שלו הוא הבחירה בין מה שהוא רוצה- עולם הקולנוע לבין מה שהוא צריך- להמשיך בחייו. בין עולם הפנטזיה לעולם המציאות ובין אלפרדו לבין האב החסר בחייו.

הילד טוטו הוא הגיבור, כאשר הקונפילקט המרכזי הוא בין הכנסייה לבין הקולנוע (העולם הגדול). קיים קונפילקט בין שני הגברים המבוגרים  הכומר ואלפרדו המבטאים את ההתנגשות בין הקולונוע לכנסייה.

הילד הוא הגיבור. אבא נעדר. אם קשה ולא רגישה. קונפליקט בין הכנסיה לקולנוע. דמויות משנה של אמא מנהל הקולנוע וכומר

האמא לא רגישה. לכן הילד משקר לה. מנהל הקולנוע משמש לו דמות אב. מגונן.

הילד מנצח בקונפליקט

הילד הקטן הוא הגיבור מצד אחד הוא רוצה לראות את הסרט כמו כל ילד ומצד שני מצפים ממנו אחרת.

הגיבור הוא הילד בסיפור .הקונפליקט הוא בין מציאות לדמיון .חלום הקולנוע סיפק לו את הבריחה מהחיים הקשים שחוה בהם אין לו אב ואמו מתעללת בו .דמויות המשנה הם אלפרדו,אמא של טוטו והכומר.המנצח בקונפליקט הוא הקולנוע.

הגיבור בעלילה הוא הילד ,גיבור המשנה הוא אלפרדו ושני המבוגרים מסמלים את העולמות השנויים במחלוקת השמרני-הכנסיה

הדימיון והחופש -הקולנוע

הגיבור בסיור הינו הילד

גיבור הסרט הוא הילד, הנמצא במצב התלבטות קשה בין לבחור בדרך הדתית אותה אמו והכומר הקתולים, לבין המסריט בבית הקולנוע שתומך בילד הסקרן, המנצח בקונפליקט הוא המסריט שכן למרות איסורי האם הוא ממשיך לקבל את הילד ולתמוך ולעודד אותו נפשית

מצבו הקיומי הוא עוני ומחסור, וחי במעין חיים כפולים מצד אחד הוא נשמע לאמו והופך לנער כנסייה, ומאידך נוטש במהירות את הכנסייה לא מאבד זמן ומתייצב בבית הקולנוע לשאוב מעידודו של המסריט אלפרדו.

אפיוני הגיבור- הגיבור הוא הילד הקונפליקט שלא האם ללכת לקולנוע בפרט מה שהוא עובר עם אמו זה קונפליקט לברוח מהמציאות האם זה בסדר ללכת לסרט למרות שאמו לא מסכימה . הדמות היא אלפרדו שהוא כמו אח וחבר .והמנצח  לדעתי זה הקולנוע

הגיבור פה הוא הילד,הקונפליקט הוא בין החיים האמתיים -עזרה בבית, לימודים,כנסייה לבין הבריחה לעולם של הקולנוע ,עולם של דמיון ופנטזיה.

הקולנוע כמובן הוא זה שמנצח למרות הכל על אף כל הקשיים וההתנגדות.

הגיבור הוא הילד. הקונפליקט הוא הבחירה בין הכנסייה לקולנוע.

אלפרדו המסריט תומך בו ומעודד אותו.

הבחירה בקולנוע הכריעה.

הילד הוא הגיבור והוא במתח פנימי בין הרצון שלו לבין הציפייה ממנו

הגיבור בסרט הוא הילד הנמצא בקונפליקט האם ללכת לסרט או להמשיך כרגיל , יחסו לגיבורי המשנה – אלפרדו שהציל אותו ומבקש ממנו להיות חבר מבטא הקונפליקט- הילד מנצח בנתיים בשל קרבתו לאלפרדו

הגיבור בסרט הוא הילד טוטו ,חובב קולנוע שאביו נעלם הקונפליקט שלו הוא אהבת הקולנוע והגשמת החלומות שלו מול הדרישות של אמו לפרנס את הבית ולהיות בכנסייה . גיבור המשנה הוא אלפרדו שנטל חלק חשוב מאוד בחייו של טוטו יש בניהם מערכת יחסים של חום ואהבה אך גם תחבולות וכעס מול הקונפליקט של אהבת הקולנוע והכנסייה מצד שני אלפרדו משמש לטוטו אב רוחני. בסופו של דבר ובעזרת תחבולות של טוטו על אלפרדו במבחן לדוגמא הוא מצליח להגיע להקרנת הסרטים בקולנוע וכך הוא המנצח בקונפליקט.

הגיבור זה הילד ושהוא מתמודד בין החלום למציאות

הילד הוא הגיבור, כנראה שהוא יתום מאבא והוא מוצא באלפרדו דמות של אבא.
הקונפילקט שלו מצד אחד הוא חובב קולנוע ומצד שני הוא צריך לעזור לאמו, ללכת לכנסייה וכו'

הוא צריך לבחור בין עולם הכנסייה לעולם הקולנוע- חי בין מציאות לדימיון

הגיבור בסרט הינו הילד הוא מוצא דמות של אבא שמתחבר אליה והקונפליקט שלו הוא אהבתו לקולנוע מצד אחד ומצד שני לתמוך באמא שלו

הגיבור הוא הילד ללא ספק, הקונפליקט הוא אם להמשיך בקולנוע או להיות עם המשפחה.

הגיבור הוא הילד הוא בקונפליקט בין המסלול שלללכת לכנסייה בדרך אמו אן בדרך אלפרדו ללכת לקולנוע , האם להתנהג כמו ילד ללכת לפי מה שמעניין אותו ומשחרר אותו או ללכת כפי שמבקשים ממנו להתנהג לכנסייה

הגיבור הוא הילד הוא בקונפליקט בין המסלול שלללכת לכנסייה בדרך אמו אן בדרך אלפרדו ללכת לקולנוע , האם להתנהג כמו ילד ללכת לפי מה שמעניין אותו ומשחרר אותו או ללכת כפי שמבקשים ממנו להתנהג לכנסייה

הילד הוא הגיבור כמובן והקונפליקט הוא הדילמה בין האסור למותר. בין לראות את הסרט לבין מה שהוא חייב לעשות

הגיבור הוא הילד הקטן טוטו

מצבו הקיומי של הילד הוא חיסרון דמות אביו ואימו שמתעללת בו. המאבק בין הרצון שלו לראות את הסרט לבין מה שמצפים ממנו.
טוטו אשר המתמודד עם הקונפליקט שבין עולמו המציאותי המורכב לבין עולם הדמיון.   בוחר באלפרדו מעולם הקולנוע המייצג חיים תוססים ואנרגטיים ,על פני הכומר המייצג את עולם הדת חסר העניין.

הקולנוע הוא המפלט והבריחה מהמציאות

מצד אחד מוקרנים סרטים של מלחמה,אך מצד שני גם קטעיים הומוריסטים של צ'רלי צ'פלין. כמו כן יש גם סרטים שבהם חתכו את הקטעים האינטימיים. בחיי הקהילה הקולנוע משמש גם בריחה מהמציאות. הקולנוע הוא בתקופת מלחמת העולם השניה,הסרטים מוקרנים בכנסיה שבעת הצורך משמש כעולם קולנוע.

הקולנוע המוצג בסרט הוא קולנוע אסקפיסטי העוזר לצופים לברוח מן המציאות. הסרטים המוקרנים בקולנוע הם משעשעים, רומנטים או סרטי פעולה המעבירים את הצופה לעולם דמיוני השונה מן העולם שבחוץ. הקהילה כולה אוהבת להגיע לצפות בסרטים, להתכנס יחד, לצחוק ולהרגיש את החוויה הנעימה המשותפת של הבריחה מהמציאות הקשה של חיי היומיום והמלחמה.

הקולנוע אסקפיסטי, כחל היצירות מהעולם המערבי. בית הקולנוע מהווה מקום מפגש, שייכות, קשר, כמו מתנס. יש אנשים ללא השכלה. מבחינת הילד הקולנוע מהווה מקום קיומי, שמחזיק אותו חי ושפוי. כולם חשים כך כלפי הקולנוע

מדובר בקולנוע שהמהווה מפלט לקהילה מחיי היום יום והבילוי בו גורם לאושר רב.

מוקרנות בו יצירות שונות: סרטים למבוגרים, קומדיה, סרטים אלימים (מערב פרוע).

ניתן ללמוד שהקולנוע מדבר לאוכלוסייה רחבה ומתאים לקהל שונה, הקהילה מצטיירת כמאופקת. לקולנוע  מקום דומיננטי בחיי הקהילה. הקולנוע מהווה את מסגרת חיי הלילה של הקהילה והחוויה שעולה מהצפייה היא כייף  והתפרקות.

הקולנוע כאן משלב אסקפיזם (למשל: סרטי מערב פרוע אמריקאים, סרטי אהבה) יחד עם מבזקי חדשות מציאותיים שמציגים את המצב בעולם, אירופה של אחרי מלחה"ע ה-2. תפקידו של בית הקולנוע לחבר את הכפר הקטן והפרימיטיבי אל המתרחש בעולם הגדול, ויחד עם זה גם לאפשר לתושבים הימלטות מקשיי החיים דרך סרטי פנטזיה שונים (התושבים שיוצאים מהסרטים מזדהים עם הגיבורים וחווים דרכם חוויות שלא מוכרות להם מהחיים שלהם). בית הקולנוע הוא מדורת השבט של הכפר, אליו מתכנסים התושבים בערבים.

גן עדן הוא אסקפיסטי- משמש לצורך בריחה ממציאות קשה, עולם מלא גבולות, הישרדות כלכלית, תנאים לא קלים אל תוך עולם הדמיון, ההומור, הכיף.  סוגי היצירות המוקרנים בו הם רומנטיים, הומוריסטים, ועוד.

מקום הקולנוע בחיי היומיום- חוויה, גיבוש של קהילה, בריחה ממציאות, ריפוי והנאה.

הקולנוע הוא קולנוע אסקפיסטי – בעצם מאפשר בריחה מהמציאות המורכבת. הסרטים המוקרנים מגוונים ומאפשרי בריחה והתנתקות לעולם הדמיון.

תפקידו של הקולנוע הוא ליצור כלי תקשורת המונים, מעין בריחה מהמציאות וכניסה לעולם דימיוני. הקולנוע הנו בעל השפעות גדולות על חברה ותרבות.

מוצג גן עדן קולנועי אסקפיסטי
היצירות מוקרנות בו הם הומור רומנים ועוד.

תפקידו של בית הקולנוע לייצר כלי תקשורת לקהל הרחב.
מקומו של הקולנוע הינו במרכז חיי הקהילה ומהווה חוויה לכל סוגי הקהלים.

מדובר בקולנוע אסקיפיסטי מלשון "אסקייפ" המייצג בריחה , קולנוע זה הדגיש את ההומור , הרומנטיקה והכייף כשאלו שימשו מעין מפלט ובריחה מהמציאות בה חיו בתקופת המלחמה.

לקלנוע הייתה השלכה רבה על חיי המציאות והיום יום מבחינת החבהה והתרבות.

הקולנוע מייצג מקום לברוח אליו, היצירות שמוקרנות בו הם בעיקר הומור ורומנים ומלחמה והוא מקום לברוח מהמציאות

הקולנוע מייצג את הבריחה מהמציאות באותה התקופה

הקולנוע מהווה מקום מפגש גבולות לעמת עולם רומנטי . מבחינת הילד הקלנוע מהווה מקום קיומי שמחזיק אותו.

הקולנוע משלב סוג של אסקפיזם יחד עם אלמנטים מציאותיים שמציגים את מצבו של העולם בתקופה הנתונה. מטרתו  של הקולנוע הינו למזג בין המקום הקטן (הכפר) לבין העולם הגדול עם כל המתרחש בו . בית הקולנוע הוא מקום "הכינוס", "האסיפה" אליו מתכנסים התושבים בערבים . הקולנוע עוזר לאנשים "לברוח מהמציאות", מקשיי החיים  ונותן לאנשים תקווה לעתיד ורוד יותר . בית הקולנוע הוא מקום "הכינוס", "האסיפה" אליו מתכנסים התושבים בערבים .

הקולנוע הוא סוג של אסקפיזם ובריחה מהמציאות של המלחמה והחיים הקשים. כל הקהילה נהנית לצפות בסרטי פעולה ובסרטים משעשעים. הם מתכנסים ונהנים מהצפייה בסרטים.

הקולנוע כפי שמוצג לנו הוא בעצם בריחה המציאות, עולם אחר קל ומכיל יותר מהמציאות הלא פשוטה שקיימת. הקהילה נהנים מהצפייה בקולנוע, מהמפגש המשותף , הקולנוע נותן תקווה, מראה את החיים בעולם הגדול לעומת הכפר .

הקולנוע יכול להיות מוצג גם כ"גן עדן של שוטים" וגם ל"גן עדן של קדושה וערך".

יש כאן אלמנט אסקפטי וגם אספקט מרומם.

הקולנוע מאפשר לילד טוטו הזדמנות לברוח המהמצאות הקשה לעתיד של דמיון ותקווה

קולנוע אסקפיסטי. בריחה מהמציאות. תקופת מלחמה. ניסיון לשמור על קצת שפיות במציאות לא פשוטה.

בריחה מהמציאות המחייבת לעולם אחר וטוב יותר

הקולנוע המוצג פה מאפשר בריחה מהמציאות הקיימת .בקולנוע מוצגים סרטים רומנטיים ,קומדיות ומלחמה .הקולנוע מאפשר בריחה לעולם אחר השונה מהעולם המציאותי שבו מתקיימת מלחמה.

קולנוע אסקפיסטי. בריחה מן המציאות הקיימת

הקולנוע="אי של שפיות", בריחה מן המציאות הקשה והנוקשה אל מקום אחר,שפוי יותר.

תפקידו של הקולנוע – קולנוע אסקפיסטי מהמילה לברוח   הקולנוע משמש כמו גן עדן בריחה מהמציאות להיכנס לעולם אחר לצאת מהשגרה הקבועה

הקולנוע אסקפיסטי והוא מאפשר בריחה מהמציאות העגומה לעולם אחר, רגוע יותר.

תפקידו של הקולנוע הוא בריחה, מאפשר לברוח לעולם אחר ואוטופי

מאפשר בריחה לעולם "אחר"

תפקידו של הקולנוע ביצירה.. סינמה פרדיסו קולנוע שהוא גן עדן שם אנשי הערייה הנידחת יכלו לברוח מהמציאות שלהם זה היה מקור יחד של בידור ופנאי עבור אנשי הערייה בנוסף הקלוע היה עבור אנשי הערייה הטעם של החיים .הסרטים שהיו מוקרנים בקלוע גם עברו סוג של תהליך סרטים שגם חלקפ היו מצונזרים על ידי הכומר בכנסייה , בהתחלה סרטי מלחמה אחר כך הומור ולבסוף סרטים רומנטיים.

בתקופה זו הקולנוע מיצג בריחה מן המציאות לעולם דמיוני

הקולנוע המוצג בסרט הוא קולנוע אסקפיסטי שגורם לצופים לברוח מן המציאות שלהם.
הסרטים שמקורנים הם סרטים מצחיקין, רומנטיים וכו' שגורמים לאנשים להתנתק מהמציאות ולברוח לעולם דימיוני שליו ושקט

הקולנוע הוא עולם הדמיון, תפקידו לתת את המיימד הדמיוני המנותק מהמציאות.

מוצג קולנוע אסקפיסטי , עוזר לצופים לברוח מהמציאות , מוקרן סרטים משעשעים , פעולה . הקהילה מתכנסת יחד לתחושה של התנתקות מהמציאות ובריחה לעולם אחר ההתכנסות בקולנוע היא מעין גיבוש ותחושת השתייכות ויחד

הקולנוע שמוצג בסרט הוא קולנוע אסקפיסטי .

הוא עוזר לצופה לברוח מהמציאות. בקולנוע מוקרנים מספר סגנונות של סרטים שמטרתם היא להעביר את הצופה מהמציאות לעולם דימיוני. מדובר בחווית צפייה משותפת שהייתה מאחדת ומכנסת את חברי הקהילה.

קולנוע הוא בריחה מן המציאות. בתקופה של מלחמת העולם השניה, הקולנוע מאפשר בריחה לכל מחוז דמיוני שהצופה יחפוץ, דרמה, מתח, קומדיה וכו'.

האיום הוא מיניות לדעתי שאסור לראות נשיקות או יחסי אישות בין גבר לאשה זה נחשב כמו חטא בכנסייה האנשים אוהבים לבוא לקולנוע ומחכים לרגע ישראו נשיקה בין גבר לאשה. בתקופה זו באיטליה הכנסייה והדת היו במרכז והמיניות גורמת כביכול לחטא ומחשבות "מזוהומות" והדת פןחדת מזה שהקולנוע יהפוך לחלק משמעותי של מרכז חיי האנשים לכן הם מטילים צנזורה

נהנתנות, תשוקה הם דברים אסורים על פי הדת. הדת היא סגפנית. האיום הוא שהקולנוע ירחיק אנשים מהדת. יגרום לאנשים להתפתות ולהיצמד לדברים האסורים. יש סכנה שהרע ישתלט על הטוב, החלום על המציאות, הלא מוסרי ישתלט על המוסרי. האריה שפותח את פיו מתקשר כמטאפורה לקולנוע שיכול לבלוע את האנשים אליו. ההתפתחות הדרמטית זה כשהילד נכנס לקולנוע וחווה אותו. הוא קונה את המושב, זה כבר לא בגניבה. ההתפתחות הדרמטית השנייה זה כשאמא שלו מכה אותו והאחרון זה כשהילד מתיישב על האופניים כי "כואבת לו הרגל".

נהנתנות ותשוקה הם דברים אסורים על פי הדת. הדת היא סגפנית. האיום הוא שהקולנוע ירחיק אנשים מהדת, יגרום לאנשים להתפתות ולהיצמד לדברים האסורים. יש סכנה שהרע ישתלט על הטוב, החלום על המציאות, הלא מוסרי ישתלט על המוסרי. האריה שפותח את פיו מתקשר כמטאפורה לקולנוע שיכול לבלוע את האנשים אליו. ההתפתחות הדרמטית השנייה היא כשהאמא של הילד מכה אותו והאחרון זה כשהילד מתיישב על האופניים כי "כואבת לו הרגל".

היו איתי בתת חדר (קבוצה): מירב, ישראלה ואינה.

הסכנה האורבת בבית הקולנוע היא החשיפה לתכנים מתירנים, אסורים, לא צנועים ביחס לקהילה הניגשת לראותם. חציית גבולות, יצירת סקרנות שעשויה להוביל לדברים פחות טובים לדעת הכנסייה.

האיום מתבטא על ידי שימוש במטפורות – הכנסיה מול הקולנוע- העולם הישן הסגור אל מול העולם הפתוח.

הקולנוע בעצם מהווה איום על הדת.

האיום הוא שהקולנוע ירחיק אנשים מהדת. יגרום לאנשים להתפתות ולהיצמד לדברים האסורים, מעשים לא צנועים ביחס לקבוצת האנשים שמגיעה לצפות.

המטאפורה שבאה לידי ביטוי כחיית טרף האריה כמו הקולנוע  שעלול לבלוע את האנשים שבאים אליו. הקולנוע בעצם מראה את החיים האמיתיים, האסורים שקיימים ולכן מופעלת הצנזורה.

האיום בקולנוע הוא התמימות אל מול המיניות והאהבה, הדבר יכול לגרום לצופים להצמד לדברים "אסורים" בתרבות מסויימת ולפתוח את עולמם לנושאים שלא מקובלים באותה החברה.

הרבדים השונים המבטאים את הסכנה הם החשיפה לתכנים מיניים ואסורים.
הוא מתבטא בשימוש במטאפורות.
הקולנוע מהווה סוג של איום על הדת. כל נושא החשיפה והעולם הפתוח מנוגד לדת.

.ישנם שני איומים מרכזיים בקולנוע.  האחד , הוא ההתמכרות, והשני, הוא הבריחה מהמציאות  שעלולה לגרום להרס המציאות , כמו בזבוז הכסף והשריפה שקרתה בביתו של הילד. האיום מקטין את מקומה של הדת/הכנסיה ונותן מקום נכבד ומרכזי יותר לקולנוע.

האיום אשר נראה באופן די ברור הוא "הגסות שבמיניות, בתשוקה" ההחצנה של יחסי האישות והמגע בכלל בין גבר לאישה. החשש הוא שבקולנוע יוצגו אלמנטים מיניים אשר יחדירו למוחם של תושבי הקהילה  מחשבות זדוניות "ויקלקלו אותם"

כל נושא התשוקה בין גבר לאישה

כל נושא הקולנוע שישפיע על חיי התושבים ועל חיי המציאות

האיום הוא בעצם האיום הפיזי שאנשים יאבדו את עצמם מעצם הכניסה לקולנוע, מוסרי מבחינת הרוחניות המוסר בסצנות המיניות.

התשוקות הם דברים אסורים על פי דת . האיום שהקולנוע ירחיק אנשים מהדת.

האיום קשור לתשוקה ומיניות , והיחס של הכנסייה לכך . האיום הוא שהקולנוע ירחיק אנשים מהדת, ויגרום לאנשים להיכנע לדברים האסורים.  האריה (שפותח את פיו) מהווה מטפורה לכך שקולנוע שיכול "לבלוע" את המוסריות. ההתפתחות הדרמטית מתרחשת  כשהילד נכנס לקולנוע , אלא שהפעם הוא כבר לא גונב את המקום, אלא רוכש אותו. ההתפתחות הדרמטית נוספת מתרחשת כשאמא מכה את הילד.

הקולנוע מהווה איום על הכנסייה מכיוון שבקולנוע יש גם רגעים אינטימיים שקשורים במיניות אותה הכנסייה אוסרת וגם יש איום שהאנשים ידירו רגליהם מהכנסייה ויגיעו להתקהלות , לכינוס חברתי רק בבית הקולנוע

האיום הגנוז אלו התשוקה והנהנתנות אשר אסורים על פי הדת. אנשי הדת מפחדים שהקולנוע יגרום להתרחקותם של המאמינים והם יחשפו למה שאסור וילכו אחריו. הסכנה היא שהרע יעלה על הטוב החלום על המציאות. המטפורה לקולנוע זה  אריה אשר פותח את פיו. ההתפתחות הדרמטית השנייה קשורה לאמא אשר מכה את הילד והילד יושב על האופניים כי כואבת לו הרגל.

האיום הגנוז הוא הדברים האסורים על פי הדת. לאנשי הדת ישנו הפחד שהקולנוע יסיט מהדרך הדתית הטובה בעיניהם . הסכנה הגדולה היא שיסטו מדרך הישר וילכו אחרי מה שאסור. הקולנוע מדומה לאריה שפותח את פיו ואין מנוס מכך.

מגלים דברים שלא מצליחים לראות בחיים האמיתיים אודות הרוגי המלחמה וכן תופעות קירבה חשיפתית בין המינים.

הרצון לאכול מהפרי האסור ( ההליכה לקולנוע) ותוך כדי כך מגלים את ענייני העולם

האיום הגדול של הקולנוע שהוא ירחיק מהדת ואת זה הכנסייה מפחדת, מצד שני להראות את זוועות העולם וכל הפיתויים האסורים.

האיום בקולנוע הוא הריחוק של האנשים מהדת כי הם צופים בסרטים המשדרים :תשוקה ,הנאה וחוסר בצניעות .הקולנוע מהווה איום על הדת .האריה הוא חית טרף המסוגלת לבלוע ולהרוג ,הקולנוע בולע את נפשם של הצופים בו.

נהנתנות. תשוקה. חוסר צניעות. הבלי העולם הזה.

סכנות בסרט יש לא מעט חלקן בעלות מוחשיות פיזית כמו השרפה בקולנוע ,וחלקן נרמזות כמו האיום של האם על בנה שיתמקד בעבודה בכנסייה, ויתחבר לכומר, לצורך פרנסת המשפחה,  ולא יתקרב לקולנוע או לאלפרדו המסריט, נראה כי אין דבר העומד בפני רצון הילד הסקרן לראות עולם, ואהבתו לאדם המכיל אותו, ומלמד אותו את סודות החיים, והוא מייצר מצבים שונים כדי לשהות בחברתו, וללמוד מימנו דבר המעמיד את תפקידו בכנסייה בנחיתות לעומת אהבתו לקולנוע.

הסכנה האורבת בבית הקולנוע היא החשיפה לתכנים מתירנים, אסורים, לא צנועים ביחס לקהילה הניגשת לראותם. חציית גבולות, יצירת סקרנות שעשויה להוביל לדברים פחות טובים לדעת הכנסייה.

האיום מתבטא על ידי שימוש במטפורות – הכנסיה מול הקולנוע- העולם הישן הסגור אל מול העולם הפתוח.

הקולנוע בעצם מהווה איום על הדת.

מהו האיום הגנוז בקולנוע? הקולנוע מאיים על הערכים שהילד גדל עליהם בכנסייה כל מה שסור הוא רואה בקולנועזה נוגד את כל הערכים והחינוך שקיבל. יש תכנים אסורים ומיניים אלימות וכו

האיום הגנוז בקולנוע הוא החשיפה לתכנים לא ראויים האסורים ע"פ הדת.

הקולנוע עלול לפגוע במוסריותה של החברה.

בקולנוע הילד נחשף ל'תחלואי' העולם , תכנים אלו נוגדים את דרך החינוך והערכים בו הוא גדל

ניגודיות זו מבטאת את העולם הסגור והשמרנות מול העולם הפתוח והבעיות שמציב בפני האדם

הילד נחשף לתכנים הנוגדים את דרך החינוך והערכים בו הוא גדל. ניגודיות זו מבטאת את העולם הסגור והשמרנות מול העולם הפתוח

הילד נחשף לתכנים הנוגדים את דרך החינוך והערכים בו הוא גדל. ניגודיות זו מבטאת את העולם הסגור והשמרנות מול העולם הפתוח

האיום הגנוז בקלנוע הוא פחד מסרטים של רומנטיקה ותכנים לר רצויים תבחינת הדת הקונפליקט בין הדת הכנסייה לעולם הקולנוע המתירני אפשר לראות זאת שהכומר של הכנסייה היה מצנזר כל סרט שהיה בו נשיקות שנשיקה מתקרבת למסך הכומר היה מצלצל בפעמון.

החשיפה לתכנים עליהם לא התחנך הילד, כלומר – הילד נחשף לתכנים הנוגדים את דרך החינוך והערכים עליהם  התחנך וגדל.

זה מבטא בעצם את ההבדל בין העולם השמרני  מול העולם הנאור

האיום הגנוז זה המיניות , נשיקות יחסי אישות האסורים על פי הכנסייה להקרנה ברבים , הפחד הוא שקולנוע ירחיק אנשים מהדת , המטפורה הוא האריה שפותח את פיו המדומה לקולנוע . ההתפתחות הדרמטית היא כאשר הילד נכנס לקולנוע וקונה לו מושב ופעם אחרת בין האם לילד היא מכה אותו

הנשיקה היא הדוגמה הקלאסית לרובד מיני שכביכול מהווה סכנה, אך כל רובד שהוא לא בנורמה באותם ימים הוגדר כסכנה ונשמט.

חלקים מצונזרים של אינטימיות כזו או אחרת כביטוי ל"סף המוסרי" של אותה תקופה. או חלקים של צנזור התפתחויות מהמלחמה ועוד

אני רואה קווים דומים כאשר מנסה הכומר להוריד או להסתיר את דרכו של העולם ( עץ הדעת )

זה שהוא יוצר צנזורה בסרטים שמוקרנים בקהילה שלו ( חותך את כל הקטעים בהם יש מגע פיזי בין גבר לאישה )

בעצם מפחד הוא שתהיה ידעה של האסור ( על פי הנצרות )

מי ש"טועם" את הקולנוע יכול לדעת את האמת על החיים בחוץ, על העולם.

אהבתי!

אכן כן בסיפור עץ הדעת נפתחו להנאות העולם האסורות שהיו חבויות וכך גם עולם הקולנוע הפותח בפני צופיו את העולם הפתוח והגלוי שהיה נסתר אצל רבים מצופיו.

עץ הדעת הוא הקולנוע כולו. אתה יכול לראותו (מבחוץ) אך לא לטעום ממנו (לא לצפות בו). צפית נפלת!

כמו אישה ואדם שאכלו מעץ הדעת ונפתחו להם העיניים, כך מי שילך בקולנוע יפתחו לו העיניים

יש דמיון כי עץ הדעת מסמל את הפרי האסור כאשר הדמות הקדושה במקרה זה הכומר מנסה להסתיר את תענוגות החיים ולהראות את המציאות הבסיסית מה שאסור בסרט הוא כל נושא הקולנוע וכל נושא האהבה לאישה / נערה בסרט

הדמיון הוא כאשר בעץ הדעת האדם רוצה לטעום דווקא מהפרי האסור,

אצל הילד- הרצון העז להגיע לקולנוע למרות איסור מוחלט מצד האם.

כן בסיפור של עץ הדעת אסרו על אדם וחוה לאכול מהפרי ובסרט אסור לטוטו להכנס לקולנוע

גם בסרט וגם בסיפור "עץ הדעת" לגיבור יש רצון להשיג דבר מסוים אבל מונעים ממנו. ציווי המניעה מוצג כדבר שהוא לטובתו אך הגיבור עדיין נמשך לכך. (הילד לקולנוע והאישה לעץ הדעת האסור).

בשני המקרים גם אם יצליח להשיג את הדבר שהוא רוצה לא בטוח שהדבר יועיל לו כי עדיין מרחף עליו איום.

עץ הדעת הוא הדבר האסור, משהו שנאסר על אדם וחווה, וניסו לפתות אותם לכך. גם טוטו מאוד רוצה את הקולנוע, שזה הדבר שנאסר עליו ע"י אימו. השאלה האם יכנס לקולנוע ויעבור על איסורה של אימו, מה שיגרום בעצם לאלפרדו לעבור על המילה שלו לאמא שלו, ואולי יגרום לטוטו לדעת דברים שהוא לא צריך לדעת.

הדמיון הוא שהכומר מנסה להוריד או להסתיר את דרכו של העולם.

זה שהוא יוצר צנזורה בסרטים שמוקרנים בבית הקולנוע.

בעצם מפחד הוא שתהיה ידעה של האסור

אפשר למצוא קווים מקבילים. לדוגמה: ה' אסר על אדם וחווה לאכול מעץ הדעת וחווה רצתה מאוד לאכול. גם בסרט הילד אהב מאוד את הקולנוע ואמא שלו אסרה עליו.

וכן היה נראה להם שהעץ ממש טוב. גם לילד הקולנוע קרץ לו מאוד ..

איסור על אכילת התפוח = איסור על כניסה לקולנוע

הקשבה לנחש = הקשבה לאהבה של הילד לקולנוע

עץ הדעת מציג את הקולנוע כמו שהוא . ניתן לראותו אך לא להינות ממנו ואם צפית עברת עבירה !

אולי הילד שנחשף לקולנוע כאנלוגיה לאכילת התפוח וההכרה בכך שאביו לא יחזור כאנלוגיה לדעת

כל הנושא של מיניות בקולנוע והצגתה היא מקבילה בעצם לעץ הדעת כאשר המוסר , היצר הרע שמופיע בכנסיה כפי אכילת התפוח, הפרי האסור.

ניתן לראות דמיון בין הסרט לבין סיפור עץ הדעת, בעיקר בעניין הקונפליקט. הילד נמצא בקונפליקט בין העולם "המותר" (הכנסייה, האם) לעולם "האסור" (הקולנוע) שמנסים למנוע ממנו להתקרב אליו. בדומה לכך, בסיפור עץ הדעת מתבקש האדם שלא לגעת בפרי העץ, על אף הסקרנות והעניין שיש לו. גם הוא נמצא בין קונפליקט בין הקשבה לציווי (הטוב) לבין הצעתה של חווה לטעום מן התפוח (הרע).

יש פה נגיעה של יצר הרע-הרצון להיכנס לקולנוע

האמא היא כמו האל שלא מרשה לו להיכנס,זהו הפרי האסור

אפרדו הוא כמו הנחש שנותן לו פתח להיכנס למקום האסור

כן. גם בסיפור גן עדן יש את עץ הדעת- הפרי האסור והנחשק כמו הקולנוע בסרט שלנו.

עץ הדעת מהווה איום מוסרי- חטא. וכן איום פיזי- עונש מוות.

הנחש מבטא פה את היצר הרע שמסית לאכילה מהעץ.

עץ הדעת- סיפור שמתאר קונפליקט בין האסור למותר…האם לעשות משהו שנאסר עליי..

והילד נמצא בסרט בקונפליקט בדבר שנאסר עליו- הקולנוע.

הילד בקונפליקט פנימי- הילד רוצה להכנס לקולנוע- כביכול למה שאסור לו ע"פ ציווי האמא

עץ הדעת נאסר על אדם וחוה , כמו גם קטעים מסויימים אותם 'אוסר' ומצנזר אלפרדו.

כמובן שיש קווים מקבילים בין הסיפורים, ממש כמו שבסיפור עץ הדעת היה פיתוי והיה התלבטות בין המציאות לבין הרצון החבוי ובסרט ישנו התלבטות של הילד בין המציאות שזה אימו והכנסייה לבין הרצון העמוק של הילד שהוא הקולנוע .

ונראה לי שהוא יבחר בקולנוע ממש כמו בסיפור עץ הדעת שבסוף בחרו בתפוח.

סיפור עץ הדעת מדבר על הפרי האסור ומי שאוכל ממנו נפתחות עיניו לתאבות החיים.

בסרט הקולנוע משמש כעץ הדעת והסרט זה הפרי האסור ואותו מנסה הכומר למנוע אך מי שרואה את הסרט נחשף לחיים החיצוניים

הדמיון קיים בין סיפור 'עץ הדעת' לסרט בכך שעץ הדעת מסמל את הפרי האסור, את התובנות והחכמה שאכילת התפוח תביא בעקבותיה כך גם הקולנוע עלול לחשוף את האנשים לדברים אסורים. הכומר מנסה להסתיר את תענוגות החיים ולהראות את המציאות הבסיסית מה שאסור, הוא זה שמחליט מה מותר ומה אסור, הוא עושה צנזורה על הסרטים המוקרנים. אכילת התפוח מביאה את האדם לתובנות והבנות של העולם וכך גם הקולנוע חושף את האדם לעולם.

הדמיון בין סיפור בראשית ,גן עדן לסרט הוא שבסיפור בראשית התפוח הוא האסור, וכאן הקולנוע הוא האסור .

בשהי הסיפורים קיימת סכנה -מוות או שריפה .

הקווים המקבילים בין שני הסיפורים : איסור האכילה מעץ הדעת בסיפור גן העדן והאיסור שחל על טוטו ללכת לקולנוע. כמו כן , החטא מביא אתו עונש בשני הסיפורים. ( בסיפור המקרא , מוות פיזי ,  בסרט – שריפה ) כמו כן , " האכילה" מביאה עמה בשני הסיפורים את גילוי האמת, חשיפת האמת .

ההקבלה היא בין הפרי האסור לבין הקולנוע בסיפור שלנו,  מי שאוסר על לאכול את הפרי (בכומר ואמא).

ההקבלה בין הנחש לבין הגיבורים של הסרט, ובנוסף עצם אכילה מעץ הדעת וקבל הדעת, חשיפה לעולם החדשות=קבלת דעת.

אני רואה דימיון בין הסיפור שלנו לסיפור של עץ הדעת כי הסיפור של עץ הדעת תופס מקום מאוד מרכזי בעולם הנוצרי אני מחבר את הסכנה של השריפה בסיפור שלנו לסכנה מאכילת הפרי בעץ הדעת. יש גם במקביל את הנאות העולם מהפרי להנאות העולם בעולם הקולנוע, יש גם עניין הדברים האסורים (הנעלם) מה יהיה אם אוכל פרי מעץ הדעת? מה יהיה אם אמשיך ללכת לקולנוע? יש דמיון בניהם באלימנט האסור, אכילת הפרי והליכה לקולנוע.

האלמנטים שיש בסיפור גן עדן התנכי קיים בסיפור. איסור אכילת התפוח מקביל לאיסור להיכנס לחדר המקרן. הקולנוע הוא לא מבריח אותו מהמציאות, אלא מקרבו למציאות כלומר מקביל לאכילת התפוח.

איום- שמי שיאכל מהתפוח ימות, מול האיום של השריפה.

גם הנחש הערמומי, ובסרט אלפרדו לא כל כך רוצה שיהיה חברו, שכן טוטו ערמומי מידי בשבילו.

הדמיון בין הסיפור לעץ הדעת: הכומר הוא סוג של אלוהים שמחליט מה האדם צריך לדעת ומה לא. התפוח הוא כמובן הקולנוע ברגע שאכלת ממנו אתה לא יכול להפסיק. אלפרדו הוא הנחש המפתה את טוטו.

ניתן לראות קווים מקבילים הקב"ה אסר על אדם וחווה לאכול מעץ הדעת כלומר מנע מהם משהו שרצו. כמו בסרט טוטו רוצה ללכת לקולנוע וזה נמנע ממנו. . יש סכנה לאכול מעץ הדעת "מות תומת"- סכנה מהפילם שיישרף. אכילה מהפרי האסור גורמת לתובנה גדולה יותר- טוטו ידע מה קרה עם אבא שלו  עם ימשיך ללכת לקולנוע . הנחש ערמומי – אלפרדו אמר על טוטו שהוא ערמומי.

עץ הדעת – ניתן לראות קווים מקבילים בין הסרט לבין סיפור עץ הדעת שכמו שאדם וחווה רצו לקחת את הפרי האסור כך גם הילד רוצה להיכנס לעולם הקולנוע הגדול והאסור למרות שהילד יודע שזה אסור כמו שאדם וחווה ידעו הוא משתמש בחכמה ועורמה כדי להיכנס לאולם ולעולם הקולנוע.

נאסר על אדם וחווה לאכול מפרי עץ הדעת ניתן לומר שהם "מאבדים את התמימות" ולעולם לא יוכלו לנקות את נפשם וחזור לתמימות. אותו הדבר גם לגבי הקולנוע, נאסר על המאמינים להכנס ולראות סרט בקולנוע (הפרי האסור).

גם בסרט וגם בסיפור עץ הדעת יש את הפיתוי- בסרט יש את הפיתוי להכנס לבית הקולנוע ובסיפור עץ הדעת יש את הפיתוי לאכול מעץ הדעת.

גם בסרט וגם בסיפור עץ הדעת יש סכנה- סכנת מוות וסכנת שריפה

טוטו הוא כמו הנחש הערמומי בסיפור עץ הדעת.

יש דמיון כי בסיפור גן עדן נאסר מהגיבורים אדם וחוה לאכול בעץ הדעת. זה מקביל לכך שנאסר על הילד להיכנס לבית הקולנוע.

איסור אכילת התפוח בספר בראשית מקביל לאיסור הכניסה לקולנוע.

אכילת הפרי האסור וגילוי האמת מקביל לגילוי האמת שטוטו צופה  בסרט.

המדרגות בקולנוע מקבילות לעלייה לגן העדן.

הן בסרט והן בסיפור ישנו העניין של פיתוי. בסרט הדילמה האם להיכנס לבית הקולנוע ובגן עדן האם לאכול מהפרי האסור. ישנו איום על שריפה בקולנוע כמו בספור גן עדן איום מוות.

פרי אסור עץ הדעת וכאן הפרי האסור הוא הסרטים

הטענה היתה שמי שטועם את הפרי מעץ הדעת יקבל בינה ויכולת להבין את הדברים החבויים בעולם ושנסתרים מעינהם ולכן הקולנוע עושה את אותה פעולה ,חושף אותך לעולם נסתר וחבוי.

כמו – "טעימה מהפרי האסור". טעמת מהקולנוע – התפקחת וראית דברים שלא הבחנת בהם טרם האירוע עצמו.

שני עצים מרכזיים בלב גן העדן, עץ החיים ועץ הדעת, שניהם אחראים על הווייתו של האדם, החיים הטובים והידיעה, בסרט שני מבנים מרכזיים בלב הכפר, המרכזים אליהם את כל הקהילה, האחד הכנסייה מקבע ומרבע אותם בתוך מסגרת דתית קשיחה וחסרת פשרות, השני, בית הקולנוע, המוציא אותם משגרתם, ולוקח אותם למחוזות החלום והפנטזיה

הדמיון הוא כאשר בעץ הדעת האדם רוצה לטעום דווקא מהפרי האסור,

אצל הילד- הרצון העז להגיע לקולנוע למרות איסור מוחלט מצד האם.

עץ הדעת- יש דמיון בין עץ הדעת לקולנוע ברגע שהאדם צפה בקולנוע הוא רוצה עוד הוא חשוף ומרגיש שיודע יותר ותוך כדי כך שהוא יודע שזה אסור אבך בכל זאת הולך לקולנוע כמו שחווה טעמה מעץ הדעת אפילו שידע שאסור

האם ניתן למצוא קווים מקבילים בין הסיפור שלנו לבין סיפור "עץ הדעת" בבראשית?

לדעתי בהחלט כן.

הקולנוע זה כמו התפוח-לכאורה משהו אסור-ברגע שצופים בו למרות האיסור אז מקבלים ידע ,יש פיתוי רב לצפות בו ולבסוף "חוטאים" לא עומדים בפיתוי וצופים בו..

גם בעץ הדעת וגם בסיפור שלנו יש איסור ויש גם פיתוי. אדם וחווה לא עמדו בפיתוי והאכילה מעץ הדעת הביאה לידיעה של טוב ורע וכך גם בסיפור שלנו בביקור בקולנוע.

יש קשר מובהק בין ה'סיפורים' – המאבק בין השמירה על היצר לבין השמירה על ערכים ונורמות

יש קשר בין הסיפורים- המאבק בין שמירה על היצר לבין שמירה על ערכים ונורמות

הקולנוע הוא כמו משהוא אסור, כמו עץ הדעת, אם נכספים אליו בו למרות האיסור אז מקבלים בעצם ידע .

אם לבסוף אכן נכספים אל הקולנוע בעצם עוברים על איסור, בדיוק כמו עץ הדעץ, אז משמכ התשובה היא בהחלט.

לטעמי כן, הכומר מנסה לצנזר קטעים שלדעתו יש בהם פגיעה במוסר , אך מי שמגיע לבית הקולנוע ויש ונחשף לקטעים דומים ו " אוכל מעץ הדעת "

בשני המקרים האנשים רוצים "לטעום" מההנאות האסורות.

וודאי. האסור והמותר. ניתן להנות מבריחה מהמציאות (קולנוע) מלבד קו אחד אדום – אינטימיות, האמת על המלחמה ועוד (פרי עץ הדעת)

כמו עץ הדעת כך גם עולם הקלנוע.. מי שטועם מגלה המון דברים מיוחדים