הגרסה השלישית לגן העדן היא הצריף אותו מצאה הנערה הענייה ומציעה אותו לחיים משותפים לנווד.

לדעתה של הנערה  ודעתו הצריף הוא סוג של גן עדן

עצם העובדה שהם יחד.

החיים המשותפים עם הנערה

החיים המשותפים עם הנערה הענייה בצריף

הגרסה השלישית, הבקתה הנטושה שמצאה הנערה. ברגע שנכנס הוא נתקל בדרים, שובר את כל שנמצא מסביבו, מפרק את “גן העדן”

הצריף הרעוע על גדת הנחל יחד עם “אהובתו היפה”

החיים המשותפים בצריף יחד עם אהובתו

הגרסה השלישית לגן העדן היא הבקתה הנטושה שמצאה הנערה והחיים המשותפים האמיתיים איתה.

זו הגירסה ה”מציאותית” הגירסה של האושר לצד העוני לעומת גני העדן האחרים שהיו שפע

גן העדן השלישי הוא חיי זוגיות עם הנערה

הגרסה השלישית של גן העדן כפי שלמדנו בשיעור היום היא: החיים בצריף או הבקתה הצנועה עם הנערה (”מובן שזה לא ארמון בקינגהם”), ישנים על רצפת העץ, קרוב לבקתה יש מעין ”בריכה פרטית”, הנערה מכינה ארוחת בוקר. בהקבלה למעשה החכם והתם של ר’ נחמן ניתן לראות שהתם שמח בחלקו מכל מה שאשתו נותנת לו, נותנת לו רק מים והוא מדמיין שזה שיכר וכו’. מרוב שמחתו הרגיש כאילו כל תענוגות העולם הוגשו בפניו.

גן העדן השלישי הוא החיים עם הנערה

לחיות עם הנערה בצריף הרעוע, למרת שהכל מתפרק הוא שמח במה שיש לו.

אין פה את השפע שהיה ב “גן עדן” הקודמים.

הביקתה הרעועה היא בעצם גן העדן השלישי.והוא כל פעם מתפשר ויורד ברמת הבית והמחיה.

תנאים פיזיים שממש אינם גן עדן, הכל רעוע ונופל אבל זה שלו ושל הנערה שהוא אוהב, וזו פינת גן העדן שלהם. בניגוד לכלבו ששם היה להם כל התנאים הפיזיים שהם רצו אבל זה היה בגניבה ולא שלהם, ופה זה רעוע אבל שייך להם וגם אם אין תנאים פיזיים טובים, ברגע שזה שלך ואתה שמח, זה כבר הופך להיות גן עדן. הכל תלוי באיך שמרגישים.

גן העדן השלישי הוא החיים המשותפים עם הנערה איפה שנמצאת האהבה והאושר אפילו שזה מקום רעוע הוא מסתפק במועט.

המציאות, אהבה, טבע

אומנם לא הגן עדן שחלם אבל מקבל באהבה

צ’פלין הוא אדם השלם עם עצמו ומסתפק במועט . הוא מוצא את הטוב בכל מצב בו הוא נמצא.

גן העדן מבחינתו הוא היכן שיש לו אוכל ומיטה.

הזוגיות עם הנערה זה גן עדן בענייו

הגירסה השלישית כבר יותר מציאותית והיא באה לידי ביטוי בגן עדן של אהבה למרות הקשיים המציאותיים בשטח. האהבה היא זו שצובעת את המציאות הקודרת בצבעים יפים אך עדיין הקשיים בולטים בשטח

עצם הזוגיות עם אשתו. חיי הבורגנות למרות הצריף העלוב והחוסר.

הגרסה השלישית היא הצריף המתפרק עם בחירת ליבו

גרסת גן עדן היא חיים משותפים אומנם בבקתה דלה ושבורה אך מבחינתם קורת הגג והחיים ביחד מספקים עבורם צורך בסיסי קיומי שגורם להם אושר

הבית הרעוע הלחם היבש. גן עדן של מועט אבל מוגן ושקט

הצריף הפשוט והדל הוא גן עדן עבור צ’אפלין, כיוון שהוא מקום שגורם לו אושר ואהבה

גן העדן בעיני המתבונן. צריך להתאמץ לראות את גן העדן. לא כולם יראו את גן העדן, רק מי שירצה לראות

החיים המשותפים עם הנערה בצריף הפשוט

הגרסה השלישית של גן העדן היא ביתם הדל והמתפרק שבהם הם מאושרים עד הגג. לעומת הגירסה השניה שבה היה אוכל אמיתי וטעים ומיטה נוחה ורכה, כל הטוב הזה היה בהשאלה. לא באמת היה שלהם. גם התהום הייתה יותר גדולה ומסוכנת. כאן אמנם הכל דל אבל זה שלו ושל הנערה, ושם אכן נמצא האושר. גם המים לתוכם הוא נופל מתוך הבית, הם פחות מסוכנים מהתהום הפעורה בכלבו.

הגרסה השלישית היא החיים הזוגיים והמשותפים עם הנערה.

גן העדן אלו החיים ע האהובה בבית משלהם בזוגיות

גן העדן הוא החיים בבקתה לצד הנערה ,חיים פשוטים אך מאושרים.

הגרסה השלישית זה חיים משותפים עם הנערה בצריף. חיים פשוטים אך חיים מאושרים

הגרסה השלישית היא החיים עם הנערה בצריף הרעוע. שום  דבר בבקתה לא יציב אך יש שם חוויה של אושר ושלמות. יש לו אפילו מעיין ברכה פרטית.

הגרסה השלישית של גן העדן , היא הבקתה הרעועה שהופכת לבית חלומות, הכל בעזרת הדמיון והמחשבה , שוררת אווירת אושר, הסתפקות במועט ויתרה מכך, תחושת עולם ומלואו, אלוזיה מקראית לסיפור רבי עקיבא ורחל שנישאו וחיו באושר במתבן , וראו עצמם , כמי שיש להם עולם ומלואו.

גן העדןבגרסתו השלישית, מתואר כחייהם המשותפים של הגיבור עם הנערה, בבקתה הדלה, בה הם מוצאים את מנוחתם, לפחות לאותו רגע..

החיים עם הנערה

הגירסה השלישית של צ’פלין ל”גן העדן” היא החיים בבקתה הפשוטה עם הנערה.

גרסה שלישית לגן עדן חיים טובים עם בת זוג הנערה שרצה לבנות לה בית פשטות לעומת השפע בגן העדן השני .

הגרסה השלישית של צפלין היא שהוא רוצה שלמות ,הכל בהישג יד

הוא לא הסתפק בבית שהיא מצאה ועל כן היה מצוברח(שלמות נפש) היא ראתה את המציאות אחרת ממנו בצורה חיובית

חיים עם האהבה שלו יחד בבית רחוק מכולם.

כמובן מדובר על הבקתה הרעועה (צריף) שמבחינתו הוא גן עדן על שפת הנהר והחשוב ביותר שהנערה שהיא האהבה שלו איתו בגן עדן משלהם.

הגרסה השלישית לגן העדן היא המגורים המשותפים עם הנערה בבקתה הנטושה

גרסה שלישית לגן עדן חיים טובים עם בת זוג הנערה שרצה לבנות לה בית פשטות לעומת השפע בגן העדן השני .

הגירסה השלישית לחיים הטובים בגן העדן עם הנערה שהוא אוהב בבית רעוע ופשוט.

הגירסה השלישית של צ’פלין ל”גן העדן” היא החיים לצד אישה שמפנקת ומוצאת פתרונות לכל קושי, חיים של שקט ובריחוק מכל ההמולה למרות הסביבה הפחות נחה ואידיאלית.

הגרסה השלישית לגן העדן היא המגורים המשותפים בבקתה הנטושה.

החיים טובים ופשוטים עם הנערה בבקתה הרעועה, רחוק מכולם.

החיים עם הנערה בבקתה העניה והרחוקה

הגרסה השלישית חיים משותפים עם הנערה בבית בבקתה פשוטה במקום נידח חיי פשטות אשר נותנת  תחושה כאילו הם חיים בבית כמו ארמון אישה מושלמת לידך שונה מגרסה השנייה שפה זה בקתה פשוטה ולא כולבו

החיים עם הנערה בבקתה העניה והרחוקה

הגרסה השלישית היא הצריף עם הנערה במקום נידח וחיי פשטות.

הגירסה השלישית של צ’פלין ל”גן העדן” היא החיים המשותפים עם הנערה בתוך הצריף, אותו היא מצאה .

החיים בצריף רעוע ופשוט עם הנערה, להבדיל משני הגירסאות הראשונות שאופיינו בשפע!

לחיות בצריך עם הנערה באופן פשוט

הצריף אותו מצאה הנערה הענייה ומציעה אותו לחיים משותפים פשוטים

גן העדן על פי צ’פלין הוא הצריף שמוצא אותו הנערה הענייה אשר בכוונתה להציע אותו לחיים משותפים פשוטים עם הרבה אהבה.

הגרסה השלישית לגן העדן של צ’פלין היא החיים המשותפים עם הנערה בצריף פשוט ודל, זה המקוםשמשב לו אושר.

חיים משותפים עם אהובתו בצריף

הגרסה השלישית היא החיים המשותפים עם הנערה בצריף אותו מצאה

הגרסה השלישית לגן העדן היא  החיים המשותפים עם הנערה בבקתה הרעועה.

הגרסה השלישית היא עצם החיים המשותפים עם הנערה ולא משנה באיזה אמצעים פיזיים

הגרסה השלישית היא חיים משותפים עם הנערה בבקתה הרעועה.

לדעתם החיים בצריף שמאפשר להם לחיות  ביחד זה הגן עדן.

חיים משותפים בצריף

הגירסא השלישית היא הצריף שהנערה מצאה. מה שנקרא לחיות באושר ובעוני.

השמח בחלקו הוא לאו דווקא התם אלא האדם אשר שמחה בלבו, ולמען שלום בית וכבודה של האישה, יעשה ויאמר דברי שבח ושמחה, דבר המעיד על חכמה, תמים יקבל כל מה שיתנו לו בכל מצב אך ללא תגובה.

התם השמח בחלקו בא לידי ביטוי בקבלת האחר וקבלת מה שיש

העניין של שמח בחלקו בא לידי ביטוי בקבלת האחר , הסתכלות בצורה טובה על מה שיש והרגשת שמחה בכל מצב וזה הופך אותו לעשיר במובן הרוחני

לאו דווקא, מי ששמח ועשיר בחלקו לא חייב להיות האדם התם. זה האדם הפשוט, הצנוע, האדם שיודע להודות על מנת חלקו ולהסתפק במה שיש לו

הוא לא בדיוק תם , הוא חכם השמח בחלקו

התם הוא עשיר מבחינה רוחנית, גן עדן רוחני. בכל דבר רואה את הכוס המלאה ומסתכל חיובי.

כדי להיות שמח בחלקו צריך לקבל את המציאות כמו שהיא ולהיות שלם איתה

הוא לא עשיר מבחינה פיזית כי אין לו את מה שהיה רוצה אבל הוא עשיר רוחנית, מרגיש ומדמיין שהכל כפי שהיה רוצה, וזה העושר האמיתי. מסתכל על מה שיש לו, ולא רק שמח במה שיש לו אלא מצליח לדמיין שהוא בגן עדן של ממש גם מבחינה פיזית ולהרגיש זאת כאילו זה באמת קורה עכשיו.

התמימות היא ההסתפקות במה שיש ומציאת הטוב במציאות הקיימת מתוך השלמה.

אדם חכם שמתרכז במה שיש

לדעתי התם הוא עשיר השמח בחלקו אמנם מתמימות אבל שמח בין אם זה יין ובין אם זה בשר

התם לפי הסיפור הוא שמח מטבעו,ושמח בחלקו אפילו שזה נובע מתמימותו .לא משנה לו מה זוגתו תגיש לו,העיקר שהם יחד.

הוא כביכול שמח בחלקו,אבל לא באמת. כיוון שהוא רוצה משהו אחד אבל מקבל משהו אחר.

זה לא שמראש רצה מים ושתה מים,אבל קיבל את זה שאין לו וכאילו שתה מה שרצה

התם הוא עשיר השמח בחלקו, אדם שמסתפק במה שיש לו ולא רודף אחרי חומריות  .העושר הוא ברוחניות ולא בגשמיות.

הוא עשיר בחלק של הרוחניות ולא בגשמיות

אכן , התם הוא שמח בחלקו לאור זה שהכול אצלו פשוט ולא מסובך ( תמימות היא עושר )

מי ששמח ועשיר בחלקו לא חייב להיות האדם התם, הוא האדם החי בפנטזיה ולא תמיד רואה את המציאות כפי שהיא באמת. זה האדם הפשוט, הצנוע, האדם שיודע להודות על מנת חלקו ולהסתפק במה שיש לו.

על פי המקור התם הוא לא עשיר השמח בחלקו, כי אם היה היה מסתפק במה שיש ולא מעביר במחשבתו כל הזמן שהמים הם דבש, יין, שהלחם הוא אוכל משובח, רוטב וכו… הוא אוהב את מה שיש לו אך לא מסתפק בזה

שמח בחלקו = קבלת האחר. מסתפק במה שיש לו

לא. עשיר בחלקו לא מפנטז על על יין אלא מסתפק במים. זה תם ברמה שרוצה יין ובשר אך לא מוכן לעשות דבר בנידון.

מצד אחד, הוא שמח מטבעו לכן הוא כן שמח בחלקו.

מצד שני, בגלל תמימותו הוא מרגיש כאילו יש לו יין, בשר וכו… ותמיד מבקש עוד ועוד סוגים, כלומר לא מסתפק במה שיש לו.

זהלאו דווקא מגיע ממקום של תמימות. יש לו היכולת לראות בדברים קטנים ופשוטים את השמחה והאמחתית וזה מה שגורם לו לשמוח בחלקו גם במקומות פשוטים ועלובים כמו הבקתה

השמחה הטבעית שלו היא שמחה במה שיש לו. אבל עצם המחשבה הזו מראה שהוא לא מסתפק במה שיש לו. אם היה מסתפק היה שותה רק מים. עצם זה שכל פעם הוא מדמיין שהמים הם יין, דבש וכו’ מראה שהוא לא מסתפק, כמו כן הוא מבקש עוד ועוד דברים.

נראה שהתם אינו מבחין בין מים ליין, ובכל זאת מרוצה ומשבח כל דבר ולא נפגם אושרו

האדם המאושר בחלקו לא מדמיין דברים אחרים וחי בעולם של פנטזיה.

עושר לא גשמי אלא עושר רוחני, בדמיונו עשיר- מרגיש חופשי בדמיון שלו ומרגיש כאיולו זה קורה לו עכשיו ממש

התם בסיפורו של נחמן, הנו בבחינת השמח בחלקו ויתרה מכך הופך את המעט להרבה , בעזרת הדמיון והמחשבה מצליח להביט בעיניים אחרות במציאות , מתוך רצון ליצור מציאות שונה , מתוך רצון להכיל את המציאות הקשה בשמחה ולא בצער .

התם מצטייר כמי שמתמודד עם עוניו, אין לו כל מה שהיה רוצה/ חולם עליו, אך הוא משתדל להינות ממה שיש לו, כאילו היה לו הכל ולא חסר לו כלום. אמנם, ניתן להעמיק ולזהות כי לא מתואר שמה שיש לו ממש (לדוג’ המים/ הלחם) זה אכן סיפוק כל מאווייו, אלא יש אצלו מושגים “גבוהים” יותר, שכרגע לא בהישג ידו, ודרך ההתמודדות שלו, היא לדמיין כאילו המעט שיש בידו הוא מה שעליו הוא חולם, ובכך מגיע לידי שמחה ועונג.

התם אינו שמח בחלקו .הוא לא שותה מים ושמח על כך אלא הוא שותה מים ומדמיין שזה שכר.

להסתכל על החצי הכוס המלאה, לכל אדם באשר הוא יש לו נקודות אור. כשזאת הגישה אז שם נמצא האושר-.

התם הוא אכן “עשיר השמח בחלקו” כי הוא מסתפק במועט שיש לו.

השמח בחלקו מאושר רואה את חצי הכוס המלאה . בוחר במציאות לא ארצית כמו החבר שלו או בת הזוג הנערה ששניהם חיים במציאות והוא צפלין חי בדמיון חי בגן עדן .

טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב. (משלי)

הסתפק ושמח בחלקך בצרכים שלך שנתן לך ה’ יתברך וכך תעריך את טעם הפת

לדעתי התם הוא עשיר השמח בחלקו, כאשר אדם מסתפק במה שיש לו ולא רודף אחרי ממון ועושר אז הוא בהחלט “עשיר” ולא חסר לו שום דבר.

עושר לא גשמי אלא עושר רוחני, בדמיונו עשיר- מרגיש חופשי בדמיון שלו ומרגיש כאילו זה קורה לו עכשיו ממש.

בתחילת המקור מודגש שזהו כנראה אופיו של התם -להיות תמיד בשמחה. אך זה לא אומר שהוא שמח בחלקו, ההיפך הוא הנכון- הוא המשיך לדמיין את הטעמים דבר המדגיש את חוסר ההסתפקות בקיים.

התם הוא בהחלט עשיר השמח בחלקו! הוא מסתפק במה שיש לו ומשלים עם מה שיש לו ולא רודף אחר הממון ולכן השמחה שלו אמתית.

התם היה היה , “שמח בחלקו” היה עובד כסנדלר לא חכם במיוחד אבל בקיא באומנות ובשלמות היה העבד קשה בשביל להרוויח כסף לא היה לא פנאי אפילו לאכול אבל שהיה אוכל היה מסתפק במה שיש לו היה במקום יין היה שותה מים במקום רוטב לאוכל היה אוכל לחם היה איש צנוע ומסתפק במה שיש לא והיה מאושר

התם הוא אכן “השמח בחלקו” הוא מסתפק במה שיש לו

התם היה איש צנוע שאכן הסתפק במה שיש לו והיה שמח בחלקו.

המושגים אינם בהכרח זהים –

“עשיר השמח בחלקו” – זה האדם ששמח במה שהשיג ואיננו מצטער על מה שאין לו. הוא מתמקד במשהו ספציפי (מה שיש לו).

“תמים” – אדם “שלם” – אין לו חלוקה כלל, מבחינתו כל מה שה’ עושה זה מושלם .

לא בהרכח, אדם יכול להישאר שמח בחלקו למרות שהוא לכאורה יכול להיות חשוף ומודע לתרבות שפע ועושר.

האדם השמח בחלקו הוא זה שמסתכל על חצי הכוס המלאה וזאת למרות הוא יודע שיש עוד חצי כוס ריקה, אך הוא לא מתייחס אליה כבעלת משמעות בדרך אל האושר

איש צנוע שמסתפק במה שיש לו , מסתכל על חצי הכוס המלאה

מהסיפור נראה כי התם אכן שמח בחלקו, שתיית המים זה לא מה שהוא רצה מראש אך קיבל את זה שאין.

לאו דווקא. תם הוא חי עם מה שיש בחלקו. לאו דווקא שמח

השמח בחלקו זה אדם שלא עשיר בצורה החומרנית אלא ברוחניות אדם כזה נהנה מכל מה שהוא מקבל כאילו זה היה הדבר היקר בעולם הוא נהנה ממה שיש שיש לו  ובשבילו זה גן עדן.

הדמיון הוא להסתדר בכל מצב לשרות בשמחה ולצלוח את הקשיים בכל דרך אפשרית.

להסתדר בכל מצב ולצלוח את הקשיים בכל דרך

הדמיון הוא להתמודד עם הקשיים בכל מצב ולקחת הכל ברוח טובה

הדמיון: התמודדות עם המציאות, קבלה של מצב נתון בו אתה נמצא ולהשתדל להוציא ממנו את המיטב

הדמיון הוא להשלים עם המצב שלך ולהסתכל על כל מצב רוח חיובית ולראות את הטוב. ”מעט מן הטוב דוחה הרבה מן החושך”. התמודדות עם המציאות מתוך התסכלות חיובית!

במקרה של סיפור הנעליים צ’ארלי נוהג בדיוק כמו בסיפור התם, ומדמיין שהוא אוכל ארוחת מלכים בשעה שלמעשה הוא אוכל נעל.

שניהם חיים בדמיון ומאמינים לזה, שניהם מסתפקים במה שיש ונהנים מזה, הם שניהם מסתכלים על החיוב בסיטואציה

הדמיון הוא השאיפה לחיים אידיאליים, בדמיון. בבקתה הוא מדמיין את זה כגן עדן, לא זקוק לשום דבר חוץ ממה שיש שם. וגם בסיפורי התם, הוא נפגש במציאות בדמיון

הדמיון הוא שהכול בדימוין,

בשני הסיפורים הדמיון הוא מייצר את המציאות

להתמודד עם הקשיים ולנסות בכל מאודך לצלוח את הקשיים והבעיות

הדמיון בין הסיפורים הוא שעל ידי כח הדמיון מצליח להתעלות על המציאות של החוסר ולחשוב שזה מספר ומשמח אותו, בבקתה מדמיין שיש לו בריכה פרטית וכו, ובאכילת הנעליים מדמיין שאוכל דג וספגטי במסעדה. פורץ את מגבלות הזמן והמקום

שניהם חיים בדמיון ומאמינים לזה

המוטיב שחוזר בשלושתם הנו לדמיין את המציאות , להביט במשקפיים אחרים, להתגבר על ה”אין ” בעזרת כוח המחשבה . כוח הדמיון כמנוע ליצירת מציאות , מחשבה כמשנה     תחושות / רגשות ומעשים . אחרי המחשבות נמשכים המעשים.

גם בסצינת הנעליים, ברור שזו לא שאיפת חייו של הגיבור, והיה רוצה הרבה יותר.. אך משאין לו את מה שהיה רוצה, הוא מפעיל את דמיונו, ומתנהג עם אותה נעל פשוטה חסרת טעם, כאילו היתה מעדן מלכים, פעם כדג שמן, ופעם כפסטה מתגלגלת. גם גינוני האכילה בהם הוא משתמש, מכניסים אותו לדמות אנינת הטעם שכביכול חבויה בו.

הדמיון בין סיפורי התם ולבקתה לסיפור הנעליים הוא ההתמודדות עם המציאות והקשיים. הוא יוצר מציאות שונה בעזרת המחשבה.

הדמיון בין התם הבקתה וסיפור הנעליים היא ההתמודדות בעולם המציאות וההתערבבות עם העולם הדמיוני . לי הזכיר רעיון הנעלים את השואה להכין אוכל מכלום כדי לא להיות רעבים . לשמוח מכל דבר בחיים .

הכל בראש תלוי איך אתה מסתכל על הכל.

אפשר לעשות מלימון לימונדה ,להסתכל על חצי הכוס המלאה..

הדמיון בין הספורים הוא : שבשני הסיפורים יש קשיים וכל אחד מסתכל על זה בדרך אחרת ולהסתכל על הטוב שיש ולא על הקשיים

שני הסיפורים מתארים מציאות קשה והתמודדות מוצלחת איתה.

התם היה מדמיין שהוא אוכל ושותה אוכל של מלך, כמו צפלין שחי בבקתה וכאילו חי בארמון

התם היה מדמיין שהוא אוכל ושותה אוכל של המלך, כמו שצפלין שחי בבקתה וכאילו חי בארמון

הדימיון הוא להיות שמח בחלקך ולראות את הטוב לא חשוב מה מקום המגורים ומה הקשיים.

הדמיון – יכולת להתמודד עם המציאות (הכוללת קשיים),  לקבל/להכיל את המצב ולהוציא ממנו את הטוב .

להסתדר בכל מצב שהוא, ולהסתכל על הצד החיובי

להסתדר בכל מצב, להתמודד עם המציאות שיש והקשיים שמגיעים איתה  ולצלוח אותם

השלמה, הסתפקות במה שיש.

הדמיון בין שני הסיפורים זה הצורך להשלים עם המצב בו אתה חי תוך הסתכלות חיובית על החיים וראיית הטוב בכל דבר.

ראשית בעל המסעדה רואה את הנערה רוקדת ברחוב ומביא אותה לרקוד במסעדה , צרלי צפלין מטפל במהלך הסרט במודות כמו משטרה , פוליטיקה , שלטון ובעצם הוא מייצג את מעמד הפועלים המחפש עבודה

בעל המסעדה רואה את הנערה רוקדת בחוץ ומכניס אותה פנימה , מראה התעניינות . צ’פלין מטפל במהלך הסרט במוסדות פוליטיים, מוסדוןת עם סממן שלטוני כמו משטרה, כלא. המוסד המוצג בסרט באומנות הריקוד הוא מעמד הפועלים, המפעלים, הרצון להתפרנס ולחיות בכבוד.

כשבעל המעדה רואה את הנערה רוקתדת בחוץ הוא מכניס אותה פנימה. מגלה התעניינות בריקוד שלה. המוסדות שמטםפל בהם במהלך הסרט הם שלטוניים כמו בית סוהר, משטרה…

המוסד המצויין בסצינות ריקוד אלו הוא בא להראות את מעמד הפועלים הנמוך.

הריקוד החופשי הופך להיות לעבודה מסודרת, החלום הופך למציאות. כל המוסדות שבהם יש ריקוד זה תמיד במוסדות העבודה, עולם של שירות, גם המפעל וגם המסעדה.

ישנו פער בין הריקוד החיצוני, המשוחרר, נטול המחוייבות למסגרת מסויימת, לעומת הריקוד “הממוסד”, שמצד אחד מספק לגיבורה את העבודה עליה היא חולמת, אך מקבעת אותה לצורך בידור הסועדים בלבד..

הבמאי במעבר בין הריקוד בחוץ והריקוד בפנים הופך את הריקוד החופשי למקצוע או יותר נכון לעבודה מסודרת.

המוסד שמיוצג בסצינות הריקוד הללו הם מוסדות שלטוניים כמו כלא משטרה וכו’.

המעבר בין הריקוד בחוץ לריקוד בפנים חד מאוד ומציג את הניגוד בין העולמות, בין העושר לעוני, בין הממסד לבין הפרט החופשי, בין הבורגנות לבין חוסר הכבלים.

בעל המסעדה רואה את הנערה רוקדת בחוץ ומביא אותה לניסיון במסעדה שלו..אינטרס שלו לבדר את הקהל.

המוסד אותו צפלין מטפל או מייצג..

מוסדות האליטות, הבורגנות,הממסד של המדינה,של הקפיטלזים.

הבמאי מעביר את הנערה הרוקדת ברחוב לרקוד במסעדה.

צ’פלין מטפל במוסדות השלטוניים

הבמאי מעביר את הנערה הרוקדת ברחוב לרקוד במסעדה, צפלין מטפל במוסדות השלטוניים

כאשר בעל המסעדה רואה את הנערה רוקדת החוץ ברחוב הוא מכניס אותה פנימה למסעדה שתרקוד בפנים , לגבי מוסד המיוצג בסצנת הריקוד מראה בעצם את אופי מעמדם של הפועלים את הדרך להתפרנס

מוטיב הריקוד שוב חוזר הפעם הנערה רוקדת ברחוב, אצל צפלין זה מייצג את המעמד הנמוך.

יש את מוטיב הריקוד , הילדה רוקדת ברחוב , הוא מכניס אותה למסעדה שתרקוד בפנים , מראה את אופי מעמד הנמוך

הבמאי מביא את יצירתו לידי ביטוי בהתעניינות בנערה בפאב כאשר הוא מביא אותה מהרחוב לפאב לרקוד